אם אתם קוראים את הפוסט הזה, אתם בטח הולכים לכנסים. אתם גם יודעים שלצד ה”כנסים”, יש גם “אי-כנסים”. אלה הם אירועים שבהם מכנסים מוזמנים – אך לא מכתיבים להם את התוכנית. המוזמנים הם אלה שיוצרים הרצאות, הדגמות ופאנלים.
הרעיון האנרכיסטי הזה התחיל ב-2003 בצפון קליפורניה, בחצר של ביל אוריילי, אושיית אינטרנט וותיקה. אוריילי הזמין חברים באופן לא רשמי, לשיחה בלתי מתוכננת. המגורים: בקמפינג. בין המי-ומי שהוזמנו היה גם יוסי ורדי, אושיית אינטרנט ישראלית והיזם הראשי מאחורי ICQ, שנמכרה ל-AOL תמורת כ-400 מיליון דולר וכמעט מניה וביה הפכה את ישראל למדינה היחידה בעולם שבה סטארטאפ נחשב לדבר מגניב בעיני בחורות ואמהות. ורדי “נדלק”, ולפני כעשור (בשקט, ובתרומתו) יזם אי-כנס שנקרא “כינרנט”.
הוזמנתי לכינוסים של כינרנט מההתחלה. לא אוכל לספר לכם מה בדיוק קורה שם, כי החוק הראשון הוא: מה שקורה בכינרנט, נשאר בכינרנט. אך את הסדנה שהעברתי, ששמה “דואר אלקטרוני – הדבר הבא” – העברתי כמה פעמים במקומות אחרים, שם כמו בכינרנט לא היתה שוס. היש משהו מפוהק ולא רלוונטי יותר מדואר אלקטרוני? דואר אלקטרוני הוא דבר עשוי, גמור, פאסה, נתון שהוא פשוט חלק מהמציאות, אין מה לחדש בו ואין איך לייצר ממנו אקזיט. זה דבר משעמם כמו מעבדי תמלילים וכמו גליון נתונים וכמו מנוע הבנזין. בכלל, כולם משתמשים בג”ימייל, אתה הולך להתחרות נגד גוגל? איפה אתה חי?
אני אוהב את הדוגמה המשעממת הזו – דואר אלקטרוני – כדי להראות עד לאן אפשר להגיע ללא חסדו של זיק ההשראה האלוהי, אלא רק בניתוח שיטתי (ראי אמא! רק בכוח החשיבה!). מן הגישה הזו, מתבררים כמה דברים מעניינים.
ראשית כל, אם נשאל את אנשי המקצוע אצל ספקי האינטרנט, יגידו לנו שדואר אלקטרוני הוא כאב ראש אחד גדול. רוב תעבורת הדואל בעולם כיום היא ספאם (!). וזה כולל לא רק פרסומות לא רצויות, אלא גם וירוסים, מכתבי עוקץ, מכתבי שרשרת, התראות שקריות שמופצות בכוונה רעה. אם לדעתכם זו תופעה שולית או חולפת, אפנה אתכם למספרים (ואכשיל אתכם בבחינה לרישיון ניהול מוצר). אבל נמשיך בזוועות שניתן לגלות על ידי צפייה במשתמשים.
רבים משתמשים באימייל כמכשיר לניהול משימות – אם זה נועד לכך, איפה התכונות הבסיסות של ניהול משימות? ואם לא, מה קורה פה? רבים נאבקים בתיבת אינבוקס מוצפת בחומר לא רלוונטי: חלק מהבעיה הוא האדישות של תוכנות האימייל לחשיבות האימייל עצמו, דבר שמתקדם בשנים האחרון אך באיטיות רבה מאוד. אך עיקרה הוא הנטייה של תוכנות האימייל לא למיין מסרים – לא לפי השולח, לא לפי שייכותו הארגונית (!), לא לפי שרשרת התכתבות – למשל, גם אחרי עשרות שנים אין באימייל תכונה גאונית כמו “בתשובה אנא הזכר מספר הפניה”.
אמרתי עשרות שנים? כן. בואו נדמיין שאנו עורכים מצגת למשקיעים על הרעיון הבא שלנו. במצגת יהיה שקף המוקדש להיסטוריה של השוק. וההיסטוריה של האימייל מתחילה… שנים רבות לפני האינטרנט. מופתעים? כן, ככה זה כששואלים שאלות. התשובה – בפוסט הבא.