בין הפוסט הקודם והנוכחי זכיתי בפרס (ראשון, בתחרות וידאואים של איגוד המפיקים ויוטיוב) וכחלק מהפרס נסעתי ללונדון – אז סליחה על העיכוב. ועכשיו אסיים בקצרה את בסיפור הארוך על איך המצאתי את האימייל. אולי
הדואר האלקטרוני קדם לאינטרנט ומתכנניו לא חזו את רוב השימושים שאנו עושים בו. בעיניו של מנתח מערכות, נראה פשרות רעועות שמובילות למוצר נחות מדואר הנייר האיטי (למשל, היעדר אישור קבלה – רק בגלל זה עדיין קיים דואר רשום!). חוסר יכולת לשלב תמונה (עד היום אין תקן לשילוב תמונה בגוף הטקסט), וידאו, וקול (!); חוסר יכולת להעביר כסף; קושי לעקוב אחרי תקשורת (ט’רדים), קושי לשלוח אימייל לקבוצה (נכון, דרך עיניים של משתמש נאיבי זו לא בעיה – אבל מנהל מוצר יוכל לכתוב מאמר שלם על המיגבלות הסיוטיות של הפיצ’ר הזה). והכי גרוע: אימייל זה דבר שיכול לשנות את חייך לטובה, אך כשהוא לא עובד (למשל: הוא לא מגיע) וגורם לתוצאות הרסניות, הוא לא נותן לך שום התראה.
ולכל הבעיות האלה – התרגלנו, ולמדנו לקבלן כ”חלק מהחיים”. ואני טוען: גם את החושך קיבלנו כחלק מהחיים, עד שבא אדיסון. גם את פיתוח התמונות קיבלנו כחלק מהחיים, עד שבא אדווין לאנד (מייסד פולרואיד). בשני המקרים, הפתרון הטכני בא אחר כך, ולא בקלות. הדבר הנדיר שיש ליזמים המוצלחים אינו הפתרון – אלא היכולת להביט ביומיום שלנו בעיניים רעננות, לשכוח שהתרגלנו לפשרותיו – ולשאול, האם אפשר אחרת.
ואני מרבה בדיבורים על ההיבטים הדוחים באימייל, לא כדי להפגין בפניכם את כישורי כמנתח – אלא כדי לעורר אתכם להבנה שהדברים האלו נמצאים מתחת לאף. יותר מכך – אין צורך לחכות להשראה כדי לראות את המציאות – אפשר בהחלט (ואני ממליץ) להישען על חשיבה שיטתית. מה אנשים צריכים? באילו בעיות אנשים נתקלים? פתור לאנשים בעיות שמטרידות אותם – והם ישלמו לך בכסף טוב. פתור בעיה מציקה, ולא תשמע איש טוען ש”באינטרנט התרגלנו לקבל הכל בחינם”.
ראשית חוכמה, יש להיצמד לעובדות. כאשר העברתי בפעם הראשונה את סדנת “מה לא בסדר באימייל”, ב-2006, היזמים חשבו שג’ימייל כבר כבש את שוק האימייל. ליזמים (שאינם מורגלים בהיצמדות לעובדות) אולי היה נדמה ככה, אבל במציאות נתח השוק של ג’ימייל היה רק כ- 30%. הוא אפילו לא היה השירות הנפוץ ביותר. רק לפני שנה וחצי (סוף 2012) טען ג’ימייל סוף סוף להבסת הוטמייל ולהיותו שירות הדואר האלקטרוני המוביל.
ב-2006 היה נראה כי לא נותר מה להמציא באימייל. אך מאז הסדנה הראשונה שנתתי בנושא, קמו כמה סטרטאפים שכל כולם מסביב לתיקון פיצ’ר זה או אחר באימייל המודרני. אזכיר כמה:
Xobni, שנרכשה ע”י יאהו! ב-2013 תמורת 48 מיליון דולר,
Rapportive שנמכרה ללינקדאין ב-2012 תמורת 15 מיליון דולר,
Boomerang for Gmail שעבר מיליון הורדות ב-2012,
והישראלית Wisestamp שבשירותיה השתמשו עד כה חצי ביליון פעמים – והשירות כבר אינו רק חינמי.
יש לי הרבה מה לומר על אלה, ובהנאה גדולה – כי כולם עשו קריירה מהבעיות של ג’ימייל – אך היריעה קצרה. ועלי להוסיף ולהזכיר כמה פרויקטים שמטרתם הייתה למצוא אלטרנטיבה לאימייל עצמו: Google Wave שבסופו נתן תרומה ליצירת Google Plus. החשיבה השיטתית מה יפתור את הספאם גם הובילה את פייסבוק לפיתוח מוצר שנועד לתת מענה לבעית הספאם. אם ספאם מוגדר כדואר מאנשים שאתה לא מכיר, האם דואר שמגיע רק מאנשים שאתה מכיר יהיה שוס? בפייסבוק חשבו שכן ושהתשובה האולטימטיבית לספאם זה דבר סקסי. הם חיברו את מערכת המסרים שלהם לאימייל, אם כי אחר כך הקפיאו את הפרויקט וצעדו צעד אחורה. אבל תשאלו את עצמכם לא איפה המוצר היום – אלא איפה האנשים שהובילו אותו.
טוב, מספיק עם ההמצאות שלי. פעם אספר איך המצאתי את טוויטר, אבל בינתיים קורים דברים בעולם באנימציה וההסברה שהם הרבה יותר מעניינים.
נ.ב. ומה עם דיזל? לא המותג, ולא המתאבק – אלא המנוע. הרבה שנים אחרי מנוע הבנזין, כשכבר “לא היה מה להמציא”, המציאו את מנוע הדיזל. היום, דיזל מניע כל משאית בעולם. עדיין מצ’עמם? טוב, ניסיתי.