כשאני אומר שיש לי השגות (ואף ביקורת) על רעיון החדשנות, אנשים מתפלאים: קודם כל, איך יכולה להיות ולו שערה פגומה אחת בשערות ראשה של החדשנות? הלא היא המפרנסת, היא המגינה, היא מושיעת התקציב ומביאת הרווחה, היא האלפא והיא האומגה. אך יש גם שמתפלאים על החזרה-בשאלה שלי: הרי בעבר, בימי בועת האינטרנט, כשכתבתי טור קבוע ב”קפטן אינטרנט” – נשאתי את לפיד החדשנות בגאון. והו, איזו חדשנות מופלאה היתה אז! יאהו (שמאז נדחקה הצידה, ומנייתה לא נסחרת עוד במכפיל 40), סקייפ (שמקרטעת יותר מתמיד אחרי שנמכרה בפעם השלישית, וברווח גדול – הפעם למיקרוסופט, סמל החדשנות), ICQ (נמכרה ב-2010 על ידי AOL בחצי מהמחיר העצום שבו נקנתה פעם מהיזמים הישראלים), מייספייס (נמכרה ב-2011 על ידי ניוז קורפוריישן בהפסד של חצי מיליארד דולר) – בקיצור, רק הוותיקים זוכרים היום מה הייתה החדשנות המדהימה שלפני עשור וחצי האמנו כי תחזיק מעמד מילניום שלם. במבט אחורה, זה נראה כמו משחק בכסאות מוסיקליים שנגמר במפח נפש.
חלק מהבעיה היתה העובדה שרבות מההמצאות המדהימות של שנות התשעים הומצאו על ידי מהנדסים. אל תבינו אותי לא נכון – כמה מחברי הטובים ביותר הם מהנדסים. דווקא בשל אישיותם המעניינת ורעיונותיהם המסקרנים, עברו שנים לפני שגיליתי את גודל האסון המאיים על חברות שמובלות על ידי מהנדסים.
בימים אלה, אני שומע על סדרת הרצאות שעוסקת בנושא: איך להקים סטארטאפ בלי לדעת לתכנת. אני בעד, אחרי שראיתי מה קרה כשהבוס הוא מתכנת שחי בעולם רציונלי להחריד. צריך להתקדם? בהחלט! אז במקום זאת, אומרים המרצים – מה שבאמת חשוב הוא שיהיה לך רעיון טוב. זו, פחות או יותר, התיזה של החדשנות 2.0. ואני אומר – בואו נמשיך בקו המחשבה הזה. גם רעיון טוב וחדשני אינו נחוץ. למעשה, גם רעיון ישן יעבוד. מה תמיד נחוץ? הבנה של צורך, ויכולת לספק אותו.
הבעיה ברעיון שלי, שהוא אינו נשען על מקוריות. אני מציע מין פשטנות אסטרטגית, ואותה ניתן לקבל לא רק מיזמים אנרכיסטים אלא גם מיורשי עצר מלוכנים. היא מתאימה לא רק לסטיב ג’ובס אלא גם לקונפוציוס. ועם אסטרטגיה פרגמטית לא חייבים להיוולד – אפשר ללמוד אותה, וכל חבורת אפרצ’ניקים (אנשי מנגנון) או יועצי חצר יכולה ללמוד אותה.
מה שעורר אותי לחשוב שוב על הנושא הוא נאומו מלפני כמה שבועות של שר האוצר, יאיר לפיד. אמר לפיד: “ומהו המוצר הישראלי האחד שכולם רוצים לקנות? חדשנות. מהו המוצר שלא תלוי במצב הפוליטי, נפגע הכי פחות בתקופות שפל כלכליות ולא נשען על משאבי טבע? חדשנות. מה יכול להתפתח כמעט בלי סוף אם רק ניתן לזה את התנאים הנכונים? חדשנות.”
אבל הבועה של האינטרנט 1.0 נפגעה בתקופת שפל כלכלית ומעולם לא חזרה לעצמה. ומשאבי טבע? ערכם של חידושים רבים נגזר דווקא מיכולתם לחסוך במחירי משאבים שהתייקרו בעשורים האחרונים פי כמה וכמה. ומה יכול להתפתח בלי סוף? את החידה הזו אני משאיר לעולם המטפיזיקה. בעולם הפיזי, לדברים יש סוף.
וגם התחלה.
בשנת 2006 השתתפתי בכינוס אקסקלוסיבי וסגור של אנשי אינטרנט. ההנחה שם – כמקובל באסכולת החדשנות – היתה שדברים כמו גליון נתונים (דוגמה להמצאה שנוצרה על ידי חברה חדשנית מאוד לזמנה) כבר הומצאו, ולכן הם משעממים, ויש לחפש המצאות אחרות שיש לממש. להמציא גליון נתונים משופר נראה עבודה לטפשים חסרי השראה, והשוק – חסר פוטנציאל. כנסיון לאתגר את החשיבה הזו, הנחייתי ניתוח קולקטיבי של היישום המשעמם ביותר שיכולתי לחשוב עליו – דואל (אימייל). אשמח להדליף לכם (באיחור מה) את תוצאות שיחת הקודקודים שהתנהלה שם – בפוסט הבא.