כשחושבים על חדשנות, טכנולוגיה וחינוך, עולות בראש החיוביות שבמחשבות. איך לייעל תהליכים, להחליף יגיעה בזרימה, לאפשר למורים ולתלמידים להקדיש יותר זמן לדברים המשמעותיים ופחות למשימות הרובוטיות. השבוע שמעתי סיפור על אפליקציה בתחום ההוראה – שהתחילה עם כל הכוונות הטובות האלה.
מ. הוא מרצה באוניברסיטה – לא חשוב איזו – וחושב לפעמים על מבחנים אמריקאים, כאלה עם משבצות שיש לסמן בהן את התשובות הנכונות. הייתכן, חשב לעצמו, שאין בעולם ציוד לבדיקה אוטומטית של מבחנים אמריקאים? הרי זו פעולה כל כך רובוטית! מבחנים אמריקאיים אינם כה מסובכים לבדיקה אוטומטית. בעולם בו מצלמות צ’אט יודעות לעקוב אחר עיניך, הרי ניתן גם לבקש מסורק שיידע לזהות ריבועים שבהם X ולחשב את תוצאת המבחן בעצמו. ומבחינה טכנולוגית, הדבר טריוויאלי כמעט, בעולמנו המתקדם בו מצלמת צ’אט זולה יודעת לעקוב אחרי עיניך!
הלך מ. למזכירות האוניברסיטה ושאל. מסתבר שתחושת הבטן שלו היתה נכונה – קיים גם קיים מכשיר כזה, שיודע לסרוק בחינות ולספק תשובות באופן אוטומטי. לא זו בלבד, אלא שיש כזה ברשות האוניברסיטה, ואף בבניין השכן – אלא שסורק משוכלל זה נמצא בבנין השכן כי הוא רכוש הפקולטה השכנה. רק כמה מטרים מפרידים בין הבניינים, אך הצעדים המינהליים הנדרשים לקבלת הרשאה לשימוש בו, ולחיבורו לרשת המתאימה – מייגעים וממושכים בעולם בו כל מחלקה הפכה ל”מרכז רווח” עצמאי.
ראה מ’ את חלום ה”פייפרלס אופיס” הולך ומתרחק ונמוג לתוך ערפל בירוקרטי, והתעצב. אלא שאז נזכר מ’ שבעצם, במחלקה שלו-עצמו יש מכונת צילום חדשה ומשוכללת, פאר היצירה של ה”פייפרלס”, שיודעת לקרוא טקסט מתוך סריקת תמונות, לבצע צילום של מאות מסמכים באופן מתוכנן מראש, ולהתחבר לרשת המחשבים. תהה מ’: אולי ניתן להשתמש במכונת צילום משוכללת זו לבדיקת המבחנים? אם המכונה יודעת לסרוק ערימות של דפים ולשלוח אותם באימייל כמסמך PDF, אולי אפשר להזין אותה במבחנים, ואז להשתמש בתוכנה כלשהי לסרוק ולנתח אותם?
בחיפושיו אחרי תוכנה כזו, מיד מצא מ’ משהו שלא חשב עליו בכלל: תוכנה לסריקת ובדיקת מבחנים ל… סמארטפון. אחרי כמה דקות היה יישום כזה מותקן על טלפונו החכם. יישום זה, המגיע מ-Zipgrade.com, חכם אף יותר ממכונת הסריקה החכמה – קודם כל, הוא קטן ונייד ונמצא על שולחן המורה בעת המבחן ממש, הוא מאפשר לסרוק את המבחן שמגיש התלמיד ולתת את התוצאות לתלמיד במקום, וניתן באמצעותו אפילו לשלוח לו את המבחן באימייל עם פירוט התשובות הנכונות! סיסמתו של היישום: “אל תיקח את המבחנים הביתה”. מעניין, נכון?
בנוסף לכך, המבחנים הסרוקים נשמרים בענן וזה מקל מאוד על טיפול בערעורים, צרה המוכרת היטב לכל מורה שמלמד את דור ה”מגיע לי” בו כבר דרדקים בעממי טוענים ומתפלפלים כפרקליטים. והכי חשוב – לא צריך לבקש ממזכירות אחת שתפנה למזכירות שנייה, תערב את חצי מינהלת האוניברסיטה והמרצה יסומן כנודניק.
אז זה טוב, נכון? רגע. הבעיה הראשונה שלי עם המודל הזה: הוא מעביר את האחריות לציוד הטכנולוגי ממשרד החינוך, המוסד החינוכי, ועד ההורים – אל המורה וסמארטפונו. האם ההפרטה הקיצונית הזו נכונה? האם נכון שמורה ייקח אחריות על טכנולוגיה, במקום בית הספר? האם נחזור לימי הביניים, בהם אמן-מנטור היה משתמש ללימוד התלמיד בכלים שהוא עצמו בנה? או קנה? תאמרו: והלא מדובר בפרוטות. נכון, באמת פרוטות. אבל אחת האפשרויות שבתוכנה – העלאת פרטי הסטודנטים לענן. מה מידת הפרטיות שמובטחת כאן? מי יגן על המורה אם תלמיד-פרקליט שלא היה מרוצה מהציון ייתבע אותו, תלמיד אחד מבין 4 מיליון בעלי המבחנים שכבר נסרקו על ידי Zipgrade.com? ברור שזה כבר לא ייגמר בפרוטות.
ושאלת השאלות, שמטרידה אותי ברמה העקרונית: פעם, חדשנות היתה ליצור תרופה חדשה, טכנולוגיה חדשה. אך במקרה זה, הטכנולוגיה קיימת גם קיימת, לא רק בעיקרון אלא ממש מעבר לקיר משרדו של מ’, במחלקה השכנה. כאשר אנו עוקפים (או “מפריעים”, כלשון החדשנים) את המערכת, האם אנו צועדים בדרך לקידמה? האם הקידמה איננה מערכת מתאימה יותר לצרכים, מתוכננת יותר, ואם להיות בוטה – מנוהלת יותר?
(מקור לתמונה: www.smekenseducation.com)