לאחרונה הקלו בפייסבוק על המשתמשים להכניס לקשקשת אייקונים גרפיים ואמוטיקונים, כי כל כך קשה להקליד מלים שלמות – וזה הזכיר לי את הסרט IDIOCRACY (הנה הטריילר), המתאר עולם שהגיע להישגים בתחום הטכנולוגיה הידידותית למשתמש – משום שכל אזרחיו טפשים מאוד. כשאתם צופים בטריילר, שימו לב במיוחד לאייקונים הידידותיים שבעזרתם שיפרו שם את המיון בחדר המיון של בית החולים! אם הייתי מנהל חממה טכנולוגית – הייתי בוחן את הסטארטאפיסטים שלי בבקיאותם בפרטי הסרט הזה.
אגב, אם לא שמעתם עליו – זה לא במקרה. הסרט הזה אינו כל כך ישן (הוא יצא לאקרנים ב-2006), אך חברת ההפקה (פוקס) הצניעה אותו גם במולדתו ארה”ב. הוא נוצר על ידי האנימטור מייק ג’אדג’, בנם של ארכיאולוג וספרנית, והאב הרוחני של גיבורי MTV הקלאסיים ביווייס ובאטהד (2003-2011 , הנה תזכורת), ושל הסרט “Office Space” (טריילר) שהיה חלוץ הדרמות השחורות על ההווי הארגוני. לא, באמת חלוץ – הסקיצה המצויירת הראשונה שלו נולדה במוחו של מייק ג’אדג’ ב-1991 (הנה כאן). לאחרונה כתב ג’אדג’ סדרה בשם “סיליקון וואלי” (טריילר) שגם עליה תיבחנו אם תרצו להיות בחממה הטכנולוגית שאקים, אבל עליה – בפעם אחרת.
מייק ג’אדג’
פעם – לפני שהזכרון הפך זמין-תמיד וזמין-לעד – אנשים היו מציבים על שולחנות העבודה שלהם פסלוני פורטרטים של פילוסופים, סופרים ומשוררים. היום קשה להשיג פסלון של, נגיד, אריסטו – אבל אני מוצא ענין רב לצלול להנאתי בויקיפדיה ולקרוא על חייהם של אנשים המעניינים אותי, כמו מייק ג’אדג’. לא אחת אני מניח מידי ספר בהשתאות משורה או עמוד מסוים ושואל את עצמי – מי האדם שכתב דבר כזה? ואז אני מתחיל לחפור בויקיפדיה. או, נניח, כאשר אני צופה בשיחות התת-רמה של ביווייס ובאט-הד, אני שואל את עצמי – איך נראה האיש שיצר אותם, או: מי האידיוט שצוחק ככה, ופונה ליוטיוב.
מייק ג’אדג’ – כמו כמה אמנים אחרים שאני מעריץ – נוגע בכמה מקצועות. הוא בעצם סטארטאפ של איש אחד: גם כותב, גם מצייר, גם אנימטור, גם מביים, גם משחק, ואפילו הקולות והצחקוקים המעצבנים של ביווייס ובאטהד באים מגרונו. אבל, וכאן לדעתי הקטע שהופך אותו לליצן עצוב – מעטים יודעים שהוא סיים תואר בפיסיקה ובכלל לא חשב על אנימציה עד שהבין שאין לטיפוסים כמוהו שמץ סיכוי בעולם הארגוני המודרני. אבל – הוא מנחם את עצמו – השנים שבילה בתוך קוביה במשרד אינן שנים אבודות, אלא שנים שבהם צבר חומר לבדיחות.
ואיך אני יודע? כי חפרתי ביוטיוב ומצאתי (כאן) את הנאום שביקשו ממנו לשאת בפני הסטודנטים המסיימים את אוניברסיטת סן דייגו. ג’אדג’ מספר בהרחבה ובגילוי לב על המסלול המקצועי שלו. זה אמנם באנגלית, אבל מאוד מעניין לכל מי שרוצה לדעת איך פיסיקאי מגיע לייצור צחקוקים של בני הנעורים. יש כאן, כפי שג’אדג’ מציין בעצמו בהומור אופייני – מוסר השכל כלשהו.