כל כך צפוף פה שקשה להתרכז במספרים
אני עוסק באינפוגרפיקה. לכן, חברים שולחים לי גרפים. לפני כמה ימים שלח לי קרוב משפחה גרף שהרתיח אותו. מדובר בגרף שהתפרסם בימים אלה בפייסבוק (בקבוצת מאבק להורדת הצפיפות בכיתות) והוא מראה שבכיתות התלמידים של ישראל – צפוף.
נפלתם? אני מניח שלא.
אז מה מרגיז בגרף? הגרף מראה שכיתות ישראל יותר צפופות משבע מדינות אחרות. בעצם, אחת מהן אינה מדינה אלא ממוצע ה-OECD. אבל עם כל זה, הצפיפות בישראל היא רק 27 תלמידים בכיתה. תנו לי 27 תלמידים בכיתה, זועם גיסי, אני לוקח את זה מחר בבוקר!
כמובן – לפנינו עוד מקרה של האיש שטבע בבריכה שעומקה הממוצע מטר בלבד. כי כמו שמורים והורים רבים יודעים, ביישובים מסויימים יש פחות מ-27 תלמידים בכיתה, ואילו באחרים יותר מ- 40 תלמידים לכיתה – או שזה היה המספר לולא ההורים היו נחלצים לממן עוד כיתות בכספם. או! זהו! קופצים חלק מההורים, ואצים להאשים את המתנחלים, את הדתיים, ואולי את הערבים, ואם היו יישובים שבהם נשים בלבד או הומואים בלבד – גם הם היו מואשמים בגניבת התקציב שמוביל לצפיפות בכיתות.
סקרנותו של האינפו-גרפיקאי הפנימי שלי התעוררה, ויצאתי לחפש את הגרף המקורי. “הנה תזכורת כואבת”, זועקים אנשי המאבק נגד הצפיפות בכיתות, “תזכורת” – משום שהגרף פורסם לפני שנה (אך הכאב טרם פג) והוא מבוסס על נתונים משנתיים קודם לכן. הוא באמת מזעזע: “לפי נתוני דו”ח של ה-OECD במיקום בתי הספר היסודיים בארץ אנחנו נמצאים במקום האחרון: מקום 25 מתוך 25 מדינות ברמת צפיפות התלמידים בכיתות. מקום ראשון מהסוף נמצאת המדינה שהמציאה את:
הדיסק און קי , את כיפת ברזל, את ה ICQ , ואת עגבניות השרי ..”
מי שעוקב אחרי הבלוג שלי כאן, יודע כי אני מתרשם מסמלי הגניוס האלה הרבה פחות מההורים, אך בהחלט מבין את מצוקתם. אבל משהו בכל זאת מציק לי. כשפורסם הגרף, לפני שנה, הזעזענו מכך שישראל היתה במקום ה-25 מתוך 27 מדינות. השנה, מצטטים את אותו דו”ח כאילו היה מדובר במקום האחרון. האם המצב כה רע, שלא רק נתוני השטח מתדרדרים, אלא אף נתוני העבר?
המממ. אולי זה בגלל שלפני שנה, הכותרת של Ynet היתה “הכיתות בישראל – כמעט הכי צפופות במערב” – כותרת לא ממש קליטה. מה עוד שבציור המלווה ראינו איך ישראל הכי, הכי, צפופה – בראש מדד הצפיפות. הנתונים כנראה לא היו די מזעזעים בעיני העורך של Ynet והוא החליט להשמיט מהגרף את… את מי, בעצם?
רמז אחד ניתן באותו גרף שהתפרסם בדה מרקר שהראה מספרים אחרים לגמרי, אבל הוסיף שצ’ילה יותר צפופה מישראל. פה אזלה סבלנותי וחיפשתי את הדו”ח המקורי (בשביל זה יש אינטרנט), ואז חשכו עיני. פתאום לא הבנתי למה Ynet, לפני שנה, דיווחו על 27 מדינות. אולי אינדקס החינוך של ה-OECD (הכולל את ישראל) הקיף 27 מדינות – אבל ה-OECD סוקר גם מדינות שאינן משתתפות באינדקס. בניגוד לועד ההורים, ובניגוד לידיעות אחרונות – הדו”ח סקר לא 8, לא 25, ולא 27 – אלא 34 מדינות, ובצפיפות בכיתת בית ספר יסודי ישראל זכתה במקום הרביעי – מלמטה, אחרי סין, צ’ילה ויפן.
אז מה יותר גרוע? להיות הרביעי מהסוף במירוץ עולמי שבו 34 מדינות? או להיות שלישי מהסוף במירוץ בו 27 מדינות מפותחות? או להיות האחרון במירוץ בן 8 מדינות? ההורים הנאבקים בחרו בגרף הפשוט. למה? כי קל יותר לבצע השוואה בין 8 מאשר בין 34. זה פחות מדויק, אבל פשוט “עובר” יותר טוב. האמת – קשה לנו לספור.
