“אני, מקסין פוסברג”, אמר הקול ברדיו, “עליתי לישראל והתקדמתי לסגנית נשיא אינטל העולמית. אני מדליקה משואה זו…” – כן, גם לטקס הדלקת המשואות יש ג’ינגל. וזה נשמע לי קצת שטחי, וביני לביני הטלתי ספק באמינות המסר השיווקי. המשווקים האלה – כל דבר ינפחו לך לדרמה גדולה מהחיים! ומה אם הגב’ פסברג היתה בכירה עוד כשעלתה לישראל?
כך חשבתי לעצמי, ואני קצת מתבייש במחשבות השטחיות והלא-הוגנות – כי מקסין פוסברג לא הגיעה לישראל כבכירה. סיפורה באמת מעורר השראה: בעלת תואר שני בפיסיקה וכימיה שעבדה כמורה, רצתה להיות מנהלת בית ספר ומשזה לא התאפשר – הפכה למהנדסת באינטל. משם, לא היה זינוק מטאורי, אלא קידום מתמשך ועקבי של 28 שנה עד שהגיעה ממשרת מהנדסת למשרה הגבוהה ביותר באינטל ישראל ומעמד בכיר באינטל העולמית.
לפני שנתיים, שאלה העיתונאית נעמה סיקולר מ”כלכליסט” את פסברג אם היא לפעמים צובטת את עצמה, מתקשה להאמין ושואלת “איך אני, מקסין, המורה מירושלים, נהפכתי למנכ”לית אינטל”? ענתה לה פסברג: “”אני כבר 28 שנה באינטל, כך שאני כבר לא צובטת את עצמי. אבל יש לי הרבה רגעים שבהם אני מהרהרת – אם הייתי נשארת במערכת החינוך מה היה קורה, מה הייתי יכולה לעשות, אילו שינויים הייתי מצליחה לחולל. אין לי תשובות. כך שאם יש לי צביטה, זה על מה שהייתי אולי יכולה לעשות שם, במערכת החינוך, לא על מה שעשיתי באינטל”. מה עוד אפשר לבקש? חינוך, טכנולוגיה – בדיוק מה שקרוב לליבי.
אפשר לראות בסיפורה של המורה מירושלים שהפכה לסגנית נשיא אינטל סיפור של הצלחה אישית. אפשר לראות בעזיבת המערכת הציבורית ומיצוי היכולות – נתיב חיובי ומוערך בעידן הנאו-ליברלי המופרט. ובכל זאת, אני שואל אם גם מערכת החינוך שואלת את עצמה יום יום אם היתה כאן החמצה, כפי שהגב’ פסברג שואלת את עצמה. ועוד אני שואל: האם מדינת ישראל – שלא מצאה לגב’ פסברג מקום במנגנון הציבורי – רשאית להתגאות בהישגים של הגב’ פסברג? המסלול שעשתה הגב’ פסברג הוא מפואר – אבל, האם הוא לתפארת מדינת ישראל?
אם יש משואה שהיתה מחממת את ליבי יותר מאלה שהודלקו, היתה זו משואה שמציינת בכבוד את המסלול ההפוך. נדמיין לנו משואה שאותה מדליקה אשה – אבל אשה שנטשה משרה בכירה בחברת טכנולוגיה, כדי לעבור לעבוד במערכת החינוך הממשלתית במשרה שתנאיה דומים, בתקן שמאפשר יציבות וצמיחה אמיתית וסביבת עבודה שמאפשרת לתת באמת. ואפילו לא אבחל במשואה שידליקו השרים הממונים, על הגדלת מספר המורות והמורים והקטנת מספר התלמידים בכיתה.
נ.ב. יו”ר הועדה לטקסים היא שרת התרבות, שהיתה בעבר שרת החינוך.אך המורה היחידה שהיתה בין מדליקות המשואות השנה – היתה מורה לשעבר. מורה שפרשה מהמקצוע כאשר שר החינוך היה – רגע אחד, אבדוק בויקיפדיה – אוי! אפילו ויקיפדיה לא זוכרת מי היה שר החינוך ב-1983.
*צילום: קובי פליישמן.