ראש השנה שלנו מגיע עם משב הרוח הראשון של הסתיו, ופותח עונת חגים – לא רק ליהודים. בקנדה נפתחת עונת ה”חגים” במקביל ליום כיפור שלנו, עם “חג ההודיה” הקנדי, ובארה”ב קצת אחר כך, אבל גם שם אווירת החג נוקשת בדלת וכאילו משדלת את כולם להיות נחמדים יותר, מתחשבים יותר, הגונים יותר.
זמן מצוין, אם כן, להכות על חטא – ועל עונשו.
נזכרתי בחטא שלי, בגלל חטא של מישהו אחר (ברור, לא?). בטח שמעתם על FourSquare, ולא, לא היא החוטאת בסיפור. אבל הסיפור קשור אליה כי FourSquare בעצם לקחו רעיון של חברה אחרת, Yelp, ושיפרו אותו. Yelp הקימה מדריך עסקים מקוון שבו הצרכנים מדרגים את השירותים, אבל Foursquare ראתה את הפוטנציאל בשילוב של הרעיון עם הסמארטפון בעל יכולות המיקום – והוסיפה אפשרות לבצע Check-In בחנויות ולקבל… מדבקות וירטואליות.
לי – משבית השמחות הסדרתי – הרעיון נשמע ילדותי. בדיעבד, הסתבר שצדקתי: השם FourSquare הוא שם של משחק כדור אמריקאי, וקהל היעד של האפליקציה היה צעיר. האם היה זה הסמן של העתיד? אני רטנתי שממש לא, התקשורת הריעה שכן, ומה פסק הדין של ההיסטוריה? לפני חודש נטשו Foursquare סופית את המודל של Check-In ושיתוף במיקומים.
אבל ב-2009 הדברים נראו אחרת, והיישום הילדותי הזה הדאיג את Yelp, שראתה בו מתחרה. הם קראו בעיתונים ושמעו מהמשקיעים שהעתיד שייך לשירותי מיקום, ומיהרו להוציא לשוק יישומון סמארטפוני משלהם. הבעיה – כך מסתבר עכשיו – שבעזרת היישום, ובמשך חמש שנים, אספו מידע על ילדים.
וזה פשוט אסור. אם אתם מתכננים יישום שמיועד לשוק האמריקאי, וקשור כך או אחרת לילדים, כדאי שתכירו את COPPA, חוק אמריקאי להגנת ילדים משנת 2000, שאוסר על איסוף מידע מילדים מתחת לגיל 13. הפרשנות המקובלת של החוק היא שעל בעלי אתרים לברר את שנת הלידה שלך לפני שהם מקבלים ממך מידע אחר – ואם אתה צעיר מדי, לסרב לקבל ממך פרטים נוספים. ביישום של Yelp שאלו את המשתמש לגילו – אבל אז אספו את פרטיו בלי קשר לגילו.
במושגי המשפט האינטרנטי האמריקאי, זה קצת כמו להשתין מהמקפצה. Yelp משלמים, בימים אלה, קנס של 450,000 דולר כפיצוי.
אז מהיכן ידיעותי בחקיקה האמריקאית? כי פעם, כמנהל מוצר אינטרנטי בארה”ב, נדרשתי לתכנן תהליך רישום משתמש למוצר שפנה לנוער. אחד המנהלים הבכירים – נקרא לו חכימא, כי הוא היה ישראלי, במקרה – לא הצליח לעכל את העובדה שהחוק אינו מתיר לאסוף פרטים מילדים. חכימא הציע שניקח פרטים, אבל נתחכם ונשמור אותם בכספת וירטואלית מאחורי קיר אש. אחר כך, כשהילדים יגדלו, ויעברו את גיל 12, נוכל להשתמש בפרטים שלהם!
לקחתי נשימה עמוקה, וניסיתי להעביר לחכימא בנימוס את הוראות החוק (הדי פשוטות, והדי מקובלות). אבל חכימא התעקש שאתייעץ על כך עם עורכי הדין של החברה. עורכי הדין נתנו בי מבט רע השמור ללקוחות בעלי המוח הקרימינלי המתחכם, נשמו עמוק גם הם, ואמרו לי: לא. אי אפשר ולא כדאי להתחכם עם החוק הזה.
ולכן, ביום הכיפור הזה, אני טופח לעצמי על השכם שלא ליקטתי פרטים של ילדים. ועוד דבר – אני מאחל לכולם שנה שבה מנהל המוצר שלכם לא ייתן ליישום שלכם לפעול חמש שנים בניגוד לחוק להגנת ילדים.